סיזלינג, קברנה

[מתוך גיליון אביב 2010 של I-D, צילום: אמה סאמרטון]

פאק. אם חשבתי שמיו מיו זו אובססיה, הרי שעוד לא התחלתי לגעת בקצה-קצהו של אוסף אביב 2010 של הגראנד-דאם, פראדה בכבודה ובעצמה. אבל לא רחוק היום, הו - לא רחוק הוא כלל ועיקר.

שישי שמח

מזכירה לי את מעבה היער ההוא, באורח פלא. אבל הלא תמיד עם מרילין מדובר בפלא.

עוד פעמון-פרה, במטותא

No more blues
No more boo-hoo boo-hoo
From now on
I'm gonna take my ink
With the color PINK

[קואטי מונדי והמסיבה החדשה שלו, "No More Blues" || קלואי סוויני והאדיטוריאל החדש שלה, הארפר'ז באזאר רוסיה, אפריל 2010]

שישי שמח

[קמילה אקרנס לווג סין, אפריל 2010]

ראיתי את המשבצות הוורודות של כריסטופר קיין וידעתי - כך נראה שישי שמח.

פרוביק רוזנטל

כמיטב המסורת, וכפי שהוצג פה לפני חודשים מספר - בארני'ז מגישים קטלוג מופרע נוסף, גם הפעם בחסותו של ט. ריצ'רדסון. מצאתי איזו תמונה מהקטלוג של לפני שנים (2002, ליתר דיוק) - ויש מצב שזו אכן מסורת, כל שנה לגבש מהקולקציות שיגיעו לסניפים תפריט יצירתי ו-Provoking (איזו מילה יש לזה בעברית?). תחשבו H&O וגלית גוטמן, תחשבו דני מזרחי וגלית גוטמן, תחשבו - - - כן, טוב, נעזוב. כנראה זה לא מפתיע שאין ל-Provoking חלופה עברית הולמת. נשוב להתרכז בדברים החשובים באמת: ספקטרום הנצנוצים השונים אצל לנווין, הפיסות העדינות שמרכיבות את היצירה של ז'יל סנדר, והטוויסט הדקדנטי, הלוהט ברמות מסוכנות לציבור, שמקבל כאן דריס ואן נוטן. קראמבה.

שישי שמח

[בכל יום בעת השקיעה, כך נראה בחודשים אלה של השנה ה-Horsetail Firefall שביוסמיטי פארק. צילום: Rob Kroenert]

עמוק בקצפת

[Pop Magazine, אביב 2010, צילום: פול גרהם]

התצוגה כבר נגמרה, אבל אני בשלי. עדכנתי את הפוסט הקודם והפכתיו לאובססיבי אף יותר (כן, זה אפשרי!), וכדי לחתום את הסיפור - אדיטוריאל שקסמו מהלך עליי כבר יותר משבועיים. לא משתחררת מהכותרת (סאקרית של שמות רחובות ניו יורקיים, גם אם מדובר באלה הנדושים ביותר), מה-Pouting המשוגע של לינזי וויקסון, מהבייגל, מהצילום הכה-שמח, מאורות העיר בשעות הערב, מהכיף של התמקדות כמעט מוחלטת בקולקציה מסוימת לאורך הפקה שלמה (מלבד סטיות קלות לכיווני כריסטופר קיין ו-Alaïa, שאלה יהיו הצרות שלי), ומההקלה שאובססיית מיו מיו, אביב 2010, היא תופעה מוכרת.

מיו מיקס

לפי החישוב שלי, ממש בדקות אלה מתרחשת תצוגת סתיו 2010 של מיו-מיו (שבע שעון פריז = שמונה אצלנו), ובכך תסגור גם את חודש האופנה של העונה כולה. חיכיתי עד רגע זה (ליטרלי) כדי לחגוג את המאורע עם הטעם המוזר והמתוק שהשאירה תצוגת המסלול האחרונה של בית מיני-מיוצ'ה: מוזר, כיוון שזו קולקציה מוזרה - מתוק, כיוון שאי אפשר להתעלם מהיכולת של החתולים האלה להיתרגם לאדיטוריאלז באופן לא פחות מקסום. כנראה שיש בדי.אן.איי של מיו מיו איזו תמצית כל כך קולעת ומדגדגת, שכפי שציינה בל בצדק - הציפייה לקולקציה חדשה אכן ראויה להיכרך בכפיפה אחת עם מאורע בסדר גודל חזרתה למסך של גוסיפ גירל (או-אם-ג'י).

מה שמצחיק הוא שכבר קשקשתי כאן המון על הקולקציה של מיו-מיו שקדמה לזו של אביב 2010 (שנראה לי שאפשר בשקט לזכות אותה בטייטל "הגברת עם החתולים"). ובאופן משונה, גם התצוגה ההיא - של סתיו 2009 - היכתה אותי בתימהון כשצפיתי בתמונות מהמסלול; ועם זאת, ככל שראיתי יותר פרשנויות ושימושים שלה התחלתי לחוש חום מרוגש בבטן.

לכן, שנייה לפני שמיוצ'ה (או שהתעתיק הנכון זה מוצ'יה? לא יודעת, כבר התרגלתי ככה) שוב תבלבל אותי לגמרי, הפעם עם סתיו 2010, יש לחלוק כבוד לחתלתולים המסקרנים שהיא פיזרה עוד באביב. התאהבתי בהם לחלוטין כשראיתי אותם בתמונה הראשונה והמהפנטת שכאן למטה - ומאז, המשכתי לחקור. להלן התוצאות:
[ווג אוסטרליה, מרץ 2010 (צילום: ניקול בנטלי), טומי טון לסטייל.קום, הארפר'ז באזאר רוסיה, מרץ 2010 (צילום: מאסין טיזקה), שער גיליון אפריל של Elle UK, בקסטייג' מהתצוגה (מקור - לא ידוע), מתוך גיליון מרץ 2010 של מגזין Interview, צילום של ז'אק אוליבר במארי קלייר איטליה (שוב, מרץ 2010), סולב סאנדסבו מצלם לווג סין, גיליון מרץ 2010, גלן לאצ'פורד לגיליון האביב של פרפל מגזין, לילי קול מצטלמת למארי קלייר איטליה של מרץ 2010, שער מגזין Grey (צילום: צ'דוויק טיילר), מארק סגל ל-T Magazine של אביב 2010, מתוך Elle האמריקאי (צילום: Horst Diekgerdes), דייויד בלמיר מצלם למארי קלייר איטליה (נחשו של איזה חודש) וטומי טון לסטייל.קום.]

קראנץ'

אוליבייה זאהם תופס את הזווית הכי מדויקת להתבוננות בתצוגת סתיו 2010 של סלין. אבל הכי מדויקת.

דני הוורוד

[SRC783]

כן, לגמרי.

עלו על הגגות, עטו פסים, וזכרו לחגוג את הכתמים הוורודים בחיים.

[ואם כבר כתמים ורודים, בדקו את הכתם הוורוד שהולך ומתפשט בסביבתנו - Fashion Forward, המגזין האינטרנטי של הבלוגריות שלי ועפר. התפרסמו כבר שני גיליונות שהם רק ההתחלה, וצריך להגיד את מה שצריך להגיד - שזה בפשטות, כמו שאומרים בצ'כונה, ריספקט].

פאוור באבל

כהפסקה חיונית מטירוף חודש האופנה (תחזיקו חזק, עוד מעט ורכבת ההרים מסיימת את הסיבוב), ושנייה לפני ה-Rush Hour, שהיא למעשה השבוע כולו שעומד בפתח, מומלץ לפנות עשרים דקות מהשבת ולצפות בחמידות הכפולה הזו. אני מברברת כאן לא מעט על אופנינג סרמוני, וכאן יש הזדמנות לראות בפעולה את זוג החזוניסטים (כינוי חביב ל"אנשי חזון" המנופח, לא?) שמאחורי המותג, הומבטו וקרול. הם אמנם לא זוג, כמו שהם מקפידים לציין, אבל כבר על השניות הראשונות אפשר לראות אותם מדקלמים משפטים בקצב ואינטונציה זהה לחלוטין - וזה רק האפריטיף לכל המיני-מסע הזה, שמתבצע בין הסניף הראשון בניו יורק לבין זה החמישי, שנפתח ממש עכשיו (גם כן בתפוח). לקינוח תשמש העובדה שמאחורי המצלמה והראיונות עומד ספייק ג'ונז - ואם עד עכשיו לא לחצתם על ה-Play, אני מקווה שזה קורה כרגע.

שישי שמח

קלישאות. זה תמיד עובד.

אגורפוביה

[בלנסיאגה, תצוגת סתיו 2010 || מארק רות'קו - מג'נטה, שחור וירוק על כתום, 1949]

107% קקאו

[תמונות: Getty, בצק אלים]

קונסואלו קסטיליוני במארני ציפתה אותי בשכבה עבה של שוקולד חם. And I loved every second of it, ביצ'ז.